מזרחי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

החלטה

הנתבעת עותרת להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי לפיה נקבעו לתובע 15% נכות צמיתה עקב פגיעותיו בברך כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 25/2/07 תוך כדי עבודתו. בקשה זו נשענת על הוראת סעיף 6 ב' סיפא לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

לאחר הגשת הבקשה וכן תגובה מפורטת בכתב ותשובה לתגובה, הובא התיק לעיוני ואני מחליט להכריע במחלוקת על סמך כתבי הטענות.

הבקשה מבוססת על שני נימוקים חלופיים: נימוק ראשון הינו הטעות היסודית והסטטוטורית בקביעת הנכות על פי סעיף 6 ב'. הנימוק השני הינו קיומם של טעמים מיוחדים עובדתיים ומשפטיים המצדיקים קבלת הבקשה.

הנימוק הראשון מבוסס, בעקרו של דבר, על ציטוטים ממאמר שכתבתי "נכותו של סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים" (עלי משפט כרך ה' עמ' 143). אכן במאמרי הנ"ל נימקתי מדוע לדעתי ראוי לבטל את ההוראה הקבועה בסעיף 6 ב' לחוק הפיצויים, אך מיותר לציין כי מאמר זה הינו בבחינת "דין רצוי" ולא ניתן לבסס עליו פסילת הקביעה של הוועדה הרפואית בהתאם לסמכותה על פי חוק, כפי שקרה במקרה שבפנינו.

בכל הקשור לנימוק השני (אותו אפרט להלן), הגעתי למסקנה כי יש לקבל את העתירה וזאת מן הנימוק העיקרי שהוועדה הרפואית שליד המל"ל נמנעה מלקיים דיון בסוגית הקשר הסיבתי בין הפגיעה הנטענת בברך לבין הנכות שאובחנה, וזאת בשים לב לעברו הרפואי של הנפגע. כבר אדגיש כי אינני קובע כי הנכות הרפואית אינה תולדה של התאונה נשוא הדיון, כשם שאינני קובע כי היא תולדה של אותה תאונה. פשיטא, היה על הוועדה לקיים דיון בעניין זה ולהכריע בסוגיה זו, דבר שלא נעשה.

ב"כ הצדדים פירטו היטב בטיעוניהם בכתב, תוך הפנייה למסמכים רפואיים, את כל שרשרת הטיפול הרפואי לה נזקק התובע בעקבות התאונה ולאחריה, וכן את המסמכים הרפואיים והאבחנות הרפואיות מעברו של התובע. בתמצית האומר אציין כי הוכח שהתובע סבל בעברו מפגיעות בברך ונתון זה יש לו השפעה על סוגיית הקשר הסיבתי. אי לכך, הייתה זו חובתה של הוועדה הרפואית שליד המל"ל לקבוע ממצא בעניין זה, דבר שלא נעשה.

בית המשפט העליון פסק בעניין: ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי נ' עבדול אחמד , פ"ד מה' (4) עמ' 77 וציין כי בעל דין רשאי לעתור בבקשה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל, בין היתר, מטעמים של עשיית צדק. המקרה שבפנינו נופל לאותם מקרים שמצדיקים הבאת ראיות לסתור לשם עשיית צדק. הנימוק המרכזי לכך הינו שסוגית הקשר הסיבתי לא נבדקה ולא הוכרעה. לא למיותר לציין כי אין לדעת מראש מה יכלה להיות הכרעתה של הוועדה לביטוח לאומי בכל הקשור לסוגיית הקשר הסיבתי, אך עניין זה איננו משנה את התוצאה המשפטית לפיה מוצדק למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט לשם הכרעה בסוגיה רפואית זו.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה וממנה את פרופסור משה רופמן.

הנתבעת תשא בשכרו של המומחה.

ניתן להציג בפני המומחה כל מסמך רפואי רלוונטי ללא יוצא מן הכלל, למעט כל מסמך המלמד על קביעות הוועדה הרפואית לביטוח לאומי.

המינוי של המומחה הנ"ל הינו בכפוף לכך כי הוא אינו עוסק במתן חוות דעת פרטיות למי מבעלי הדין או באי כוחם.

אני קובע תזכורת עיון ליום 1/11/10.

המזכירות תעביר העתק החלטה זו אל ב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תש"ע, 07 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: